הגומל חסדים טובים

 

 

מנהג עתיק, בחלק מקהילות ישראל לקרוא את מגילת רות בחג השבועות. מקורו של מנהג זה בכמה טעמים, ביניהם, הדמיון בין תהליך הגיור של רות לבין הגרות והכניסה תחת כנפי השכינה של עם ישראל במעמד קבלת התורה. טעם נוסף עולה מכך שחג השבועות הוא גם יום פטירתו של דוד המלך שהיה, כידוע, מצאציה של רות המואביה. מגילת רות חושפת אותנו אל שורשיו המשפחתיים של דוד המלך כמו גם לתכונות האופי המיוחדות שעברו אליו מדור לדור – החל מימי רות ועד לדוד.

 

"א"ר זעירא מגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים."[1]

מתכונותיה הבולטות של רות המואביה, כפי שהן נגלות לעיננו בסיפור המגילה היא מידת החסד שבה. לאחר מותם של מחלון וכליון בניה של נעמי אומרת נעמי לכלותיה – רות וערפה:

"וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יעשה יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי:"[2]

 

דורשים חז"ל:

"יעשה ה' עמכם חסד, ר' חנינא בר אדא אמר יעשה כתיב כאשר עשיתם עם המתים שנטפלתם בתכריכיהון ועמדי שויתרו לה כתובותיהן"[3]

 

כלומר, החסד עם המתים הוא הכנת התכריכין לקבורתן, והחסד עם נעמי היה שמחלו על סכום הכתובה אותו הייתה אמורה נעמי לשלם לכלותיה.

בהמשך המגילה אנו מוצאים פן נוסף של מידת החסד הזו, וכך אומר בעז לרות:

"וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר:"[4]

 

כלומר, מידת החסד שברות הייתה גדולה עד כדי שהייתה מוכנה לוותר על חיי משפחה נורמליים -בנישואין לבחור צעיר ובמקום זאת בחרה להתחתן עם בעז, כדי לקיים את משפחתם של אלימלך ונעמי ולהביא לעולם את אבותיו של דוד המלך.

 

תכונת יסוד זו שהייתה ברות, ושנטמעה עמוק אל תוך שושלת צאצאיה מתגלה לאחר מכן גם בדוד המלך בעצמו

" ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא כל מקום שיש משפט - אין צדקה, וצדקה - אין משפט... דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו - זה משפט וצדקה, משפט - לזה, וצדקה - לזה, משפט לזה - שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו..."[5]

 

ובהגדרה רחבה יותר, תכונה זו היא מיסודותיו של עם ישראל כולו

"שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים..."[6]

חג השבועות, הלא הוא חג מתן תורתנו. התורה אף היא כולה חסד – "תורת חסד על לשונה", וכמאמר חז"ל:

"דרש ר' שמלאי: תורה - תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא."[7]

 

ימי ההכנה שבין חג הפסח לחג השבועות, ימי ספירת העומר, הם גם הימים שבהם מתו תלמידיו של רבי עקיבא. חכמינו לימדונו שתלמידי רבי עקיבא מתו על שלא נהגו כבוד זה לזה, כלומר נהגו שלא בדרך ובמידת החסד. כתיקון לכך, וכהכנה למתן תורה אנו עוסקים בימי ספירת העומר בזיכוך ושינוי מידותינו שלנו ובהגברת האהבה והחסד כלפי הסובבים אותנו. שיפור מידותינו, הגברת האהבה והחסד ותיקון לתלמידיו של רבי עקיבא היא הדרך הישרה והנכונה לקראת קבלת התורה בחג השבועות.

המקובל הקדוש ר' חיים ויטאל תלמידו של האר"י הקדוש בספרו 'שערי קדושה' מתייחס לשאלה שעולה מעיון בדברי חז"ל. בכל התורה כולה לא מצאנו מצווה בה נצטווינו לתקן את מדותינו, אמנם יש מצוות שעוסקות בהתנהגות חיצונית אך לא בציווי על שינוי תכונות הנפש הפנימיות שלנו – הלא דבר הוא! אלא, אומר ר' חיים ויטאל, "דרך ארץ קדמה לתורה" תיקון המידות שלנו הוא כהכנה לקראת קבלת התורה. בלי לעבוד ולשפר את מידותינו הפנימיות לא נהיה מוכנים לקבל את התורה. כך בכל המידות, וכך במיוחד במידת החסד, התורה שתחילתה וסופה חסד דורשת מאיתנו שנהיה אנחנו אנשי חסד כדי לספוג את התורה אל קרבנו ולקבל אותה באמת.

 

דרכים רבות ישנן לגילוי מידת החסד בעולם, יש שאדם נותן צדקה ומחייה בכך נפשות אביונים, יש שאדם מבקר חולים ומשמח אלמנות ויתומים ובכך מעודד נדכאים, ויש שאדם מגדיל לעשות ואף מייסד מפעל של חסדים וצדקות לתועלת הרבים. אך סוג אחד של חסד מקבל מקום מיוחד בדברי חז"ל ואף הוא עולה על קודמיו. חסד של אמת.

"ועשית עמדי חסד ואמת וכו'" = חזל

בכל חסד שאדם עושה, בסופו של יום חש האדם גמול על מעשיו - יש בעולם מי שנהנה מחסדיו, ויתכן שיום אחד אף יגמול עמו חזרה כטובו. בחסד שאדם עושה עם הנפטר, אין גמול בעולם הזה, אותו הנפטר לא ייטיב לו לעולם והמוטיבציה לעשיית החסד עלולה להיות נמוכה יותר. ובכל זאת לימדונו חז"ל שמעלה גדולה בחסד זה, חסד של אמת, שבו האדם מגלה את מהותה של מידת החסד שבקירבו – שלא על מנת לקבל פרס. וכך גם למדנו לעיל מדברי חז"ל, שהחסד האחרון שבתורה ממנו אנו למדים שתורתנו הקדושה סופה חסד, הוא החסד שעשה הקב"ה בקבורתו של משה רבינו.

 

לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה, ובקריאת מגילת רות, אנו נקראים לעורר בלבנו את מידת החסד המושרשת בנו מעולם, מאברהם אבינו – איש החסד דרך כל אבותינו הקדושים ועד דוד המלך שנפטר בחג השבועות. להוסיף ולהשפיע חסד, להתגבר ולהוסיף בחסד, בצדקה ובגמילות חסדים, בביקור חולים ובהכנסת כלה – והעולה על כולם – בחסד של אמת עם החיים ועם המתים.

ובזכות הוספת החסד בעולם, נזכה שגם הקב"ה יעשה עמנו חסד גדול, ויגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו, אמן!

 

 


[1] רות רבה פרשה ב

[2] רות פרק א, ח

[3] רות רבה פרשה ב

[4] רות פרק ג, י

[5] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו עמוד ב

[6] תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עט עמוד א

[7] תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יד עמוד א

שיעורי וידאו ואודיו

שיעורי וידאו ואודיו

שעורי תורה לצפיה ולהאזנה  

להמשך קריאה

תוכניית שיעורים נביעה

תוכניית שיעורים נביעה

חורף חם בנביעה - תמימה עדי בשיעור זוגיות חדש בנביעה- רביעי ב-19.30  

להמשך קריאה

מערכת שעות

מערכת שעות

כניסה למערכת שעות, ישיבת אש קודש

להמשך קריאה

קישורים

קישורים

קישורים ברשת    

להמשך קריאה