פרשת כי תשא - סוכריה לשבת

דרור יהב

דרור יהב

סוכרייה לפרשת כי תשא | המבחן הגדול של משה

הפסוק האחרון בתורה, שנכתב לאחר פטירתו של משה, מתאר את גדולתו: “ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל”.
בדרך כלל הביטויים יד חזקה, מורא גדול, שמורים לתיאור כוחותיו של ה’.

הוא כמובן זה שהוציא את ישראל ממצרים, הוא זה שהביא על פרעה את המכות ששכנעו אותו בסופו של דבר לוותר.

ובכל זאת, התורה עצמה משתמשת בלשון שניתן להבין ממנה כאילו משה פעל את הישועה הגדולה.

אין פלא אפוא שגם בני ישראל טעו בכך.

מבחינת היהודי הפשוט שהיה עבד במצרים, ה’ הוא דמות מרוחקת, בלתי ידועה.

משה לעומת זאת הוא המנהיג הגדול: הוא זה ששם את נפשו בכפו והתייצב בעזות מול פרעה, הוא זה שבנגיעה קלה במטהו הביא את המכות והוא זה שעל פי דברו הפסיק אותן.

הוא זה שהרים את ידיו וקרע את ים סוף, והוא זה שיודע להוציא מים מסלע ולהוריד לחם מן השמיים.

עבור בני ישראל, משה הוציא אותם ביד חזקה ובזרוע נטויה.

ואכן, כשמשה עלה להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה על מנת לקבל את התורה, העם נשאר עזוב, ללא המנהיג שהם כה תלויים בו.

אפשר לתאר איך האנרכיה לאט לאט התפשטה במחנה, והיה זה רק עניין של זמן עד שבני ישראל יבקשו תחליף.

תחושת הנטישה של המנהיג הגדול עוררה אצלם יצרים רדומים. הם פורקים את נזמי הזהב ודורשים מאהרון, האדם הקרוב ביותר למשה, להקים להם תחליף – עגל מזהב. “ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים – לא ידענו מה היה לו”.

וכאשר העגל מוכן, התאספו סביבו כולם ואמרו “אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים”.

ממש באותו זמן ה’ גילה ה’ למשה מה מתרחש למטה, בתחתית ההר. אפשר להבין את הכעס והאכזבה: אחרי כל מה שעשה ה’ לעמו, הם זונחים אותו במהירות רבה כל כך? אך במפתיע, ה’ אינו חולק על הטענה שבפיהם: “לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים”.

הוא עצמו מאשר שמשה הוציא את ישראל ממצרים! ויחד עם זאת, מיד לאחר מכן ה’ מספר למשה שהחליט למחות את בני ישראל ולהתחיל עם חדש ממשה.

אם ה’ עצמו מאשר את זיהויו של משה כמי שהוציא אותם ממצרים ובעצם מכיר בקושי שלהם לתפוס את ההשגחה האלוהית, מדוע הוא כועס עליהם?

יתכן שהתשובה טמונה בתגובתו של משה.

בנסיונו לבטל את הגזירה הוא משתמש בשלל טיעונים רטוריים שנועדו לשכנע את ה’ לחזור בו.

הדברים אכן פועלים, ומשה יורד אל העם כדי לטפל במצב החירום שנוצר.
נדמה שהסיטואציה המיוחדת הזו היא נסיון המנהיגות הקשה ביותר של משה.

בשלב הזה הוא כבר מודע ליכולתיו ולהערצה המוחלטת שהוא מקבל.

אפילו ה’ מסכים איתו.

בקרב מנהיגים שהגיעו להישגים שכאלה, ההצלחה עלולה לגרום לו להאמין שהדברים אכן קרו בזכותו.

אבל משה לא מתפתה.

הוא יודע שהוא רק השליח, ומשתמש גם בזכות אבותיו כדי לעורר רחמים על עם ישראל.

ההבנה שלו את עצמו ככלי שרת ביד ההשגחה העליונה רק מתעצמת – הציבור הוא העיקר, לא אני. גם אם הם טעו.

משה עובר את המבחן בהצלחה, “וינחם ה’ על הרעה אשר ביקש לעשות לעמו”.

מכאן ואילך הוא ישים לעמו מטרה להעצים את עם ישראל, כדי לעורר בתוכם תחושת אחריות עצמית.

דברים שיגיעו לשיא בהמשך כשיאמר ליהושע “ומי יתן וכל עם ה’ נביאים”.

שבת שלום!

להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1

סקרן לשמוע עוד?

 הרשמה לרשימת התפוצה שלנו תעשה לך רק טוב 🙂 

נהורא – קהילה שמבינה את הראש שלך!

© כל הזכויות שמורות לנהורא – מרכז ללימוד יהדות

עיצוב ופיתוח אתר: דורון מאיר דיגיטל 

Print Friendly, PDF & Email